החלטה בבקשה להסדר פשרה בת"צ נגד דור כימיקלים בטענה להטעיית משקיעים בשוק ההון

                                                                                                                                                For the rational study of the law the black-letter man may be the man of the present, but the man of the future is the man of statistics and the master of economics"

(Oliver Wendel Holmes, "The Path of the Law", in Collected Legal Papers 167,187 (1920)

על שווי מניות, איתותי ומצגי שווא בנוגע למצבה של חברה, ואישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית טרם ניתנה תגובת החברה - על כל אלו בהליך שלפניי. שאלות המשלבות משפט וכלכלה, כלכלה ומשפט.

מונחת לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה נזקים שנגרמו לבעלי המניות מן הציבור של חברת דור כימיקלים בע"מ (להלן: החברה או דור כימיקלים) לנוכח הטעיות, איתותי שווא ומצגי שווא, אשר על פי הטענה הציגו החברה ונושאי המשרה בה לציבור.

יודגש, כי הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה בטרם הוגשו תגובות המשיבים לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. הסדר הפשרה הועבר לבחינת בודק, רו"ח אהוד רצאבי, וכן לבחינת היועץ המשפטי לממשלה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה וחוות דעת הבודק מעלות שתי שאלות בהן אדון.

הראשונה, נוגעת לעילות התובענה. אף שבתובענה ובבקשת האישור הצביעו המבקשים על שורה של הטעיות, איתותי שווא ומצגי שווא לאורך תקופות זמן שונות, במסגרת הסדר הפשרה נלקח בחשבון מצג מטעה אחד בלבד. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לא ניתן להתעלם מהפער העצום בין הנטען בתובענה ובבקשת האישור לבין הסדר הפשרה ובבואו של בית המשפט להכריע האם ההסדר סביר, ראוי והוגן, שומה על בית המשפט לבחון מדוע הושמטו כל עילות התביעה האחרות שהופיעו בבקשת האישור, באופן שככל הנראה צמצם מאד הן את הקבוצה הנפגעת, הן את הנזק או לחלופין למחוק את אותן עילות מהסדר הפשרה.

השנייה, היא אופן חישוב הנזק שנגרם למשקיעים בשוק ההון כתוצאה מההטעיה בכלל, ובמקרה שלפניי בפרט.

1. רקע הדברים

ביום 6.2.05 הגיש המבקש 1, מר מריו גילמן, לבית משפט זה, את התובענה שבכותרת, שעניינה נזקים שנגרמו לו וליתר בעלי המניות מן הציבור של דור כימיקלים, ועמה בקשה להכיר בתובענה כייצוגית. 

ביום 31.1.06 הגישו המבקשים בקשה לתיקון התובענה ובקשת האישור לאור מידע חדש שהתגלה להם, וזאת בין היתר על דרך הוספת המבקש 2, מר אשר גבאי, וכן הוספת עילות תביעה. ביום 12.7.06, לאחר דיון שנערך בפני כב' השופטת נורית אחיטוב, התקבלה בקשת המבקשים ובהתאם לכך הוגשו כתבי טענות מתוקנים.

בתובענה ובבקשת האישור נטען, כי המשיבים גרמו להטעיה מתמשכת של ציבור המשקיעים של החברה, באמצעות איתותי שווא ומצגי שווא שהציגה החברה לציבור בין השנים 2002-2003, בכל הנוגע למצבה הכלכלי ולשוויה של החברה. על פי הטענה, אותה הטעייה הביאה לכך שמניות החברה נסחרו במחירים גבוהים אשר לא שיקפו את שוויין האמיתי, שוויה האמיתי של החברה, אלא שווי גבוה יותר.

בתובענה ובבקשת האישור, פורטה השתלשלות העניינים הרלבנטית לתובענה ולבקשת האישור, אשר התרחשה בין השנים 2001-2002, אז רכשה החברה חברות שונות בחו"ל, המכונות "קבוצת טריאופן", באמצעות דור פילם אינטרנשיונל בע"מ, חברת בת בשליטתה המלאה של דור כימיקלים. לצורך מימון רכישת קבוצת טריאופן צירפה החברה קבוצת משקיעים המכונה "ביין קפיטל", שרכשה והחזיקה ב-49% מדור פילם אינטרנשיונל בע"מ. בהמשך פורטו המגעים שניהלה החברה עם חברה ציבורית בשם מילמור בע"מ לרכישת חלק ניכר מאחזקותיהם של בעלי השליטה בחברה.  

בתובענה ובבקשת האישור פורטו איתותי השווא ומצגי השווא הנטענים ובין היתר, נטען לדיווחים על קיומם של רווחים מלאכותיים בעת רכישת קבוצת טריאופן על ידי החברה; לאי דיווחים אמיתיים בנוגע להפסדי החברה בשנת 2003; להטעיית הציבור בעניין תנאי עסקת ביין קפיטל, כאשר תנאי העסקה שדווחו לציבור היו שונים בתכלית מהתנאים האמיתיים אשר עלו משטרי ההון שהונפקו לביין קפיטל בעקבות השקעתה בחברה; להטעיית הציבור בדבר ההסכמות מול הבנקים שנתנו הלוואות לצורך רכישת קבוצת טריאופן; לאי גילוי מלוא תנאי עסקת מילמור ובפרט ההתחייבות לחלוקת דיבידנד בחברה מכוחו תיהנה מילמור, כך שהשקעתה ברכישת המניות תהא פחותה מזו שדווחה לציבור; להסתרת מצבן האמיתי הרעוע של חברות הקבוצה; ולמצגים ואיתותי שווא בהחלטת החברה על חלוקת דיבידנד בשיעור של 75 מיליון ש"ח ביום 22.12.03.

לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים, ניהלו הצדדים משא ומתן ממושך בניסיון לפתור את המחלוקות נשוא התובענה בדרך של פשרה ומשכך, נעתרתי לבקשתם לדחיית המועד להגשת תגובות המשיבים לבקשת האישור.

בינתיים, ביום 8.11.09, הוגשה לבית המשפט במסגרת פר"ק (ת"א) 8340-11-09, בקשתן של סאורון בע"מ וא.מ.ת (ג.ד.) 2006 בע"מ, הן בעלות השליטה בחברה, לכינוס אסיפות בעלי מניותיה של החברה לצורך אישור הסדר נושים על פי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות), שבמסגרתו תרכוש החברה את מלוא המניות מן הציבור במחיר של 7.5 ש"ח למניה). ביום 15.12.09 הגישו המבקשים את התנגדותם להסדר המוצע, תוך שהעלו טענות בדבר הוגנות ההסדר. בעקבות ההתנגדות להסדר, הגישו בעלי השליטה בחברה הצעת הסדר מתוקנת, שלפיה החברה תרכוש את מלוא המניות מן הציבור במחיר של 9.5 ש"ח למניה. ביום 16.3.10 אושרה הצעת ההסדר המתוקנת לרכישת מלוא המניות מן הציבור ובמסגרתה הפכה החברה מחברה ציבורית לחברה פרטית ומניותיה נמחקו ממסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.

בנסיבות אלה, הואץ המשא ומתן בין הצדדים וביום 14.9.11 נחתם בין הצדדים הסדר פשרה, שעיקריו יפורטו להלן.

2. הסדר הפשרה המוצע והבקשה לאישורו

א. עיקרי ההסדר המוצע

בהסדר נקבע, כי הכרזת החברה על ההחלטה לחלק דיבידנד בסך 75 מיליון ש"ח, שנעשתה ביום 22.12.03, תהווה את המצג המטעה לצורך הסדר הפשרה ועל כן מועד זה יחשב כמועד שבו הוצגו, כביכול, מצגי השווא החיוביים, אשר יכלו להשפיע על מחיר המניה.